יהדות כתרבות

עבודה זרה

Posted on: דצמבר 2, 2010

יהדות המקרא מדגישה מאד את ערכה השלילי הקיצוני של עבודה זרה. אבל מדוע יקפיד האהאלהים על רליגיוזיות שיש בה

טעות מטפיזית מצידו של האדם? וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מאמין טועה לבין מאמין מדייק? אם רחמנא ליבא בעי, אכן אין הבדל. זהו תורפו של הסיפור היפה (דומני מתוך ספר חסידים של חסידי אשכנז), אותו אביא כאן מתוך עיבודו הבימתי של דן אלמגור:

קרבנו של חסיד – סיפור

 

בכפר קטן גר יהודי, חסיד, תמים. כל בוקר בלכתו לעבודה, היה נכנס לבית-הכנסת ובידו צלחת של ברזל ובה חלה, חמה, טרייה, ישר מן התנור. בקיצור, את החלה היה מניח על כיסא לפני ארון הקודש. "בתאבון", היה לוחש כל בוקר. "בתאבון אלוהים".

 

כל בוקר, באותה שעה ממש, ניכנס לבית-הכנסת השמש. ניגש ישר אל הצלחת. כמו בכל יום היא כאן, חלה טרייה, חמה. שיהיה בריא, שכה ירבו מאמינים כמוהו, חשב השמש. רק חבל שאינו מוסיף לחלה קצת חמאה ודבש.

כל ערב, בשובו הביתה מן העבודה היה החסיד נכנס לבית-הכנסת, ישר אל הארון. ריקה, שוב כמו תמיד. "אף פעם אינך מאכזב, יש לך תאבון ברוך השם".

 

וכך כל יום, כל בוקר, צלחת של ברזל ובה חלה חמה. כל בוקר השמש "שירבו כמותו בישראל". והחסיד זורח משמחה ואושר.

אך יום אחד. אחר החסיד מעט לבית-הכנסת. ובבואו הבחין בו, בנכנס, הרב. ראה איך הוא ניגש אל הארון ובידיו צלחת של ברזל. שמע אותו לוחש: "בתאבון אלוהים, וסלח לי שאיחרתי קצת היום, אך לא היו לנו עצים לתנור, לא נשאר בבית אסימון. בתאבון, ריבונו של עולם, בתאבון".

 

וכשעמד לצאת מבית-הכנסת ניגש אליו הרב ובחמה סטר לו על הלחי.

"רבי?"

"שוטה", צעק הרב, "עובד אלילים", צעק הרב, "הוא זקוק לחלה שלך? הוא רעב?, הוא שאין לו צלם ודמות אוכל מתוך צלחת של ברזל?, זו עבודה זרה ממש. את החלה אכל הוא, השמש".

והזקן, פרץ פתאום בבכי.

ובאותו הלילה, בו עצמו, שמע הרב קול בחלומו: "איך?, אתה?, רועה העדה, איך זה חטאת לי היום. הלו האיש חסיד היה ומעשיו כולם בתום. את חלתו מכל תפילה אהבתי.

 

וכשעלה השחר על הכפר, נודע,הרב ניפטר.

 

 

מודעות פרסומת

2 תגובות to "עבודה זרה"

סיפור טוב.

נראה לי שהוא לא בא לגונן דווקא על עובדי עבודה זרה של כנענים אלא על זו שאולי חסידים נוטים לחטוא בה.

באמת לא צריך להיות קשים איתם יותר מדי. חמודים סה"כ.

אגב, אחלה בלוג. אהבתי.
ברוך הבא לגוגל רידר שלי.

אסף
ודאי צדקת. אבל ההגיון המקורי של הסיפור נשאר: אם רחמנא ליבא בעי, מדוע יגרע חלקו של הפגאני הכנעני שפיו וליבו שווים וטהורים? ותודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: