יהדות כתרבות

במשלי נאמר 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'. ויש כאן הבנה והכרה בכך שכשמתבגרים נוטים לסור מהדרך בה חונכנו, כי עתה דעתנו עימנו או גם יצרנו מגיע ומשפיע. והנה המימרה החכמה של ר' יונתן בשיר השירים רבה:
שלושה ספרים כתב [שלמה המלך]: משלי.
קהלת. ושיר השירים. אי זה מהן כתב תחלה? רבי יונתן אמר: שיר השירים כתב תחלה. ואחר כך משלי. ואחר כך קהלת.
ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ.
כשאדם נער אומר: דברי זמר.
הגדיל אומר: דברי משלות.
הזקין אומר: דברי הבלים. "

יש כאן הכרה במסר השונה של שלושת הספרים הללו, והבנה פסיכולוגית שהפער נובע משינוי מצבו של הכותב. ושוב, יש כאן הכרה בכך שבזקנתו מביט האדם בספקנות ובזלזול בחיים ובערכיהם, לרבות ערכי הדת והחכמה. לא לחינם ביקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת, וכמה חכמים ונבונים היו אלה שחרף היסוד הניהליסטי החריף של דברי קהלת, הותירו אותו בקאנון היהודי, ואנו אסירי תודה. (על כך ראו גם: http://ariel.seri-levi.com/?p=206&cpage=1#comment-8041).     האם משמיע כאן ר' יונתן צליל של ביקורת כשהוא מכנה את נימת ספר הקהלת כ'דברי הבלים'?
כמה טועים הם המתנחמים בחתימת החיבור 'סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור'. אכן פתי יאמין לכל דבר, במסר הסותר בנימתו ובהגיונו את הספקנות הבריאה של החיבור בכללו. כבר הרשב"ם בפירושו לקהלת חשד שזהו טלאי מאוחר שאיננו שייך לחיבור המקורי, ופרשני מהדורת 'דעת מקרא' הסבירו שקהלת הוא אנתולוגיה של מכתמי חכמה ממקורות שונים, ומכאן הפער במסרים השונים בתוכו.
ובכן, יפה הוא שיר השירים לשירתו של נער, לרבות שירת השירים ליופיו של האלהים ותמימות ההרמוניה של מפעלו.
התמימות הדתית יפה וראויה לילדים, והאדם הבוגר צריך לשאוב ממנה השראה ונוסטלגיה, אך גם לעדכן את תמימותו, ולהתאים את תפיסת עולמו אל נסיון חייו ותבונתו וספקנותו הנרכשת.
שירו של הקהלת אינו דומה לשירת ילדותו בשיר השירים, אלא לשירתה של להקת REM
R.E.M. – Losing My Religion