יהדות כתרבות

כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו (משנה, אבות

רדיפת כבוד היא נסיון אנושי להיות מישהו, לעשות משהו מהחיים שלו, לקבל פידבק חיצוני לעצם חשיבות קיומו – והרצון הזה הוא אנושי ונחוץ מאד, למרות שהוא פתטי

פוליטיקאים הרודפים אחר כבוד מגעילים אותי, למרות שבמצבם אולי הייתי נוהג כמוהם, ואולי הייתי מת להתחלף עימם. חכמי תנועת המוסר דיברו על הרודף אחר הכבוד המוכן להתבזות מאד על מנת לקבל את מנת הכבוד שלו, והם עוד לא הכירו את הפוליטיקאים שלנו. הביטוי הזכור לי הוא שהרודף אחר הכבוד יהיה מוכן ללקק טיפת כבוד מן הרצפה, ובלבד שהוא יקבל אותה

השאלה היא האם להלחם בכבוד שהם דורשים לעצמם. האם לבזות אותם. הדחף הבסיסי שלי הוא לפוצץ את הבלון הנפוח של רודף הכבוד וללעוג לו בפומבי. אבל היו בין חכמינו מי שחשבו להיפך. אולי היה זה רבי יהודה הנשיא שדאג לספק לעשיר מסכן שירד מנכסיו צדקה כזו, שתאפשר לו את סממני הכבוד שהיו לו בעבר – מרכבה וסוסים שירוצו לפניו.  אולי מי שהכבוד כל כך מיותר בעיניו, יכול לראות בשלוות נפש את רדיפת הכבוד הפתיטית של אחרים ואפילו לסייע להם להשיג את מבוקשם הלא מוצדק -מתוך רחמים עליהם

על כל פנים, הייתי שמח מאד לקבל בעצמי כמה שיותר כבוד