יהדות כתרבות

Posts Tagged ‘פוליטיקה

טוב, אני לא באמת בעד מועצת גדולי התורה של מפלגה פוליטית כלשהי, אבל דבר אחד מרכזי מוצא חן בעיני: המפלגה מצהירה

לקרוא את המשך הרשומה «

האם המשכיות וזיקה חיובית אל מורשתנו היא אפשרית מבחינה נפשית או רגשית בשעה שאנו נתקלים בערכים שליליים (בעינינו) במקורות ישראל הקלאסיים?

כאשר מתייחסים ליהדות כדבר האלהים ואז מגלים בה דברי גזענות, ודאי שבאה

לקרוא את המשך הרשומה «

שמה ותכניה של היהדות משורבבים בתקשורת ובציבור אל ההתנגחות האקטואלית הלאומית-פוליטית בין עמדות ימין ושמאל. השאלה היא האם צריך לגרור

לקרוא את המשך הרשומה «

מדוע לערבים יש הרבה מדינות ולנו יש רק אחת? מדוע אנו מסתפקים במועט? אלה הם נימוקים לאומיים להקמת מדינה יהודית שנייה היכן שהוא בכדור הארץ או מחוצה לו. אבל יש גם נימוק תרבותי: כך יישבר הזיהוי

לקרוא את המשך הרשומה «

חילוניים לועגים לפחדם הבלתי-רציונלי של דתיים מרעיונות כפירה באלהים או בדת, לאלה הצועקים געוואלד ודבקים בקנאות באמונתם עד כדי כך שאינם מוכנים אפילו לסבול אחרים סביבם שאינם מאמינים כמותם.

אבל הלעג לא צריך להיות מופנה אל הדתיים, אלא אל נפש האדם באשר הוא, שנטייתו לדת, לקנאות אידיאולוגית ולקבעון מחשבתי מצוייה עמוק בלב כל אחד ואחת מאתנו, נהיה אשר נהיה.

מכאן קנאותם המגוחכת של ישראלים ל'ציונות', משל היתה זו דת שאין להרהר אחריה, או קנאותם המגוחכת של שמאלנים ל'זכרו של יצחק רבין', משל לא היה האיש הטוב הזה אדם ככל האדם, עם כל חולשותיו, וודאי לא היה ראוי להפוך לאל חלופי לולא נטייתם המגוחכת של בני אדם לחפש להם אלוה, ולרדוף באף ובחימה כל מי שמסרב להתרגש כמותם בדיוק.

בעצם למה לא? להקטין את היקפי התמיכה והמעורבות של המדינה ולעודד תחתם את הפילנתרופיה והפעילות של המגזר השלישי

מדוע על המדינה לממן את הספורט או את התרבות או את שירותי הדת

מדוע שאממן מכיסי את ביתר ירושלים או את היכל האופרה או את המקוואות והמועצות הדתיות? מי שחפץ באלו – שיתכבד וישלם עליהם בעצמו ישירות

יבוטלו כל התמיכות הממשלתיות הללו, יופחת משמעותית שיעור המס מן האזרח, ותעודד המדינה בכל דרך את מעורבותן ועוצמתן של עמותות וולונטריות שיעסקו בכך לפי רצונן

דרך לעודד ולחזק את העמותות: תחוקק המדינה חוק מס חובה לאגודות המגזר השלישי, וכל אזרח יבחר בעצמו לאיזו אגודה ינתן הכסף. כך תפסיק המדינה להכריע עבורנו להיכן נתרום את כספנו בתחומים שאינם הכרחיים למרותה וסדריה הבסיסיים ביותר של המדינה. זו האחרונה תצומצם, ותתרכז בהכרחי: חינוך, בריאות, בטחון, תשתיות

תחי מפלגת מסיבת התה הישראלית!

כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו (משנה, אבות

רדיפת כבוד היא נסיון אנושי להיות מישהו, לעשות משהו מהחיים שלו, לקבל פידבק חיצוני לעצם חשיבות קיומו – והרצון הזה הוא אנושי ונחוץ מאד, למרות שהוא פתטי

פוליטיקאים הרודפים אחר כבוד מגעילים אותי, למרות שבמצבם אולי הייתי נוהג כמוהם, ואולי הייתי מת להתחלף עימם. חכמי תנועת המוסר דיברו על הרודף אחר הכבוד המוכן להתבזות מאד על מנת לקבל את מנת הכבוד שלו, והם עוד לא הכירו את הפוליטיקאים שלנו. הביטוי הזכור לי הוא שהרודף אחר הכבוד יהיה מוכן ללקק טיפת כבוד מן הרצפה, ובלבד שהוא יקבל אותה

השאלה היא האם להלחם בכבוד שהם דורשים לעצמם. האם לבזות אותם. הדחף הבסיסי שלי הוא לפוצץ את הבלון הנפוח של רודף הכבוד וללעוג לו בפומבי. אבל היו בין חכמינו מי שחשבו להיפך. אולי היה זה רבי יהודה הנשיא שדאג לספק לעשיר מסכן שירד מנכסיו צדקה כזו, שתאפשר לו את סממני הכבוד שהיו לו בעבר – מרכבה וסוסים שירוצו לפניו.  אולי מי שהכבוד כל כך מיותר בעיניו, יכול לראות בשלוות נפש את רדיפת הכבוד הפתיטית של אחרים ואפילו לסייע להם להשיג את מבוקשם הלא מוצדק -מתוך רחמים עליהם

על כל פנים, הייתי שמח מאד לקבל בעצמי כמה שיותר כבוד