יהדות כתרבות

האם טוב לשבת במצודת השן כל הימים?  אולי אין זה מן הראוי, אבל ודאי זה מן הרצוי. עולמנו עולם השקר, השטחיות, הבורגנות והרדידות. והישיבה היא חממה לטוב, לחיי עיון, לעיסוק במושכלות, לאווירה מסייעת ללימוד, להענקת הילה ונופך דתי לערכי הרוח והעיון. האם ביאליק לועג לו ל'המתמיד' או שהוא דוקא מעריך ומעריץ אותו? אני חושב ששניהם יחדיו. זאת לאו דוקא על סמך השיר עצמו, אלא על סמך היכרות עם הישיבה מחד, ועם ביאליק מאידך. אבל גם השיר עצמו, איננו מותח דוקא ביקורת על ההתמדה גופה, אלא על תכניה הספציפיים. בן תורה ניכר בעדינותו, במוסריותו – וכבר בשל כך הישיבה היא בית ה'. אבל דהע"ה אומר 'שבתי' בלשון היפוטתית, לומר שהוא איננו שם למרות שהיה רוצה. ואפשר לדורשה במשמעות 'לשוב' לשם, בלשונו של מי ששנה ופירש ורוצה היה לשוב. כי התמים שנולד לתוכה ולא ידע בית אחר או רחוב מחוצה לה, הוא אכן לוקה בכל מגרעותיה, והפרובינציאליות בראשן. שונה הוא מי ששנה ופירש, הכיר ועמד היטב על האפשרויות האחרות, והוא שב לישיבה שלא בתמימות, שלא בפרובינציאליות, אלא מתוך שובע מן החוץ, הפנמת כל הטוב שיש מחוץ לבית ה', והבאתו כביכורים ממיטב הפרי האסור אל בית ה' פנימה.

מי מבין השניים הבאים מצליח טוב יותר להסביר ולנסח את דבריו? – החוקר האקדמי או הלמדן הישיבתי? בעקבות

לקרוא את המשך הרשומה «

כאשר התרבות היא עוד מצרך בורגני, על המדף האופנתי בשוק השופע, מתמרק בחלון הראווה ומותאם לטעמם המתחלף והשטחי של הצרכנים המדומיינים – אזי רוחה האמיתית של התרבות עצמה נעלמת ובבואתה היא שעשוע בורגני לעת פנאי.
ההתחדשות היהודית של בתי המדרש הפלורליסטיים תצא נשכרת אם תתקדם בדרגתה מפעילות פנאי חביבה ותצמיח שורשים עמוקים יותר בנפש לומדיה וברצינות השפעתה על הרהוריהם ונכונותם להקריב למענה ולהשקיע בעיצובה.

אמנם נכון שבין ראשוני חכמת ישראל ביהדות גרמניה היו שהגדירוה כקבורה

לקרוא את המשך הרשומה «

בתום חורבנה הנורא של יהדות אירופה, נאם אברהם יהושע השל בפני יהודים מהגרים כמותו, שהגיעו לחופיה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והתריע בפניהם על

לקרוא את המשך הרשומה «

מה הטעם לדבר לפי פרשת השבוע? דרשנים אהבו לטעון (ותמימים אכן חשבו) שיש קשר מטפיזי ממשי בין הנאמר שם בפרשה הספציפית לבין הקורה כאן ועכשיו

אבל גם אם לא, יש טעם בקישור מלאכותי מוצלח של הדברים האקטואליים שלך אל הנאמר פרשת השבוע. הטעם הזה איננו מיסטיפיקציה של הפרשה ונוכחותה הקלנדרית, אלא פיקציה תרבותית מכוונת. זו פשוט שפה משותפת המעוגנת בתורה. כך התורה עומדת תמיד כרקע, וכך לכולם יש מצע משותף – והתוכן עצמו של דבריך משתנה וגמיש לחלוטין ולא כפוף במאומה לפרשה המקורית.

הכל כמובן בתנאי שפרשת השבוע כשלעצמה היא מצע תרבותי אפשרי ולא מאוס או טרחני בעיניך (תלוי גם בכשרון הדרשנות וההמצאה שלך), וכן שיש לך בכלל רצון במצע תרבותי משותף עם יהודים דוקא

דרך אגב, אף אחד לא מחייב אותך להסכים עם הנאמר שם אלא להתייחס אליו. התייחסות אפשרית היא דוקא לחלוק או להתריס כנגד הנאמר בפרשה

והערה נוספת: פרשת השבוע איננה רק המקרא. היהדות לדורותיה (וגם הנצרות) נבנתה על גבי המקרא, ולכן הפסוק הרלבנטי מן הפרשה יכול להגיע מכל נדבך מאוחר במהלך הדורות, ואין צורך לאזכר ולהצטמצם רק בעולמו הנקודתי של הטקסט המקראי עצמו