יהדות כתרבות

השפה העברית שלנו מעשירה את תרבותנו הפנימית, אבל מבדילה אותנו מהנעשה בשפות הענקיות של המרחב המערבי אליו אנו שייכים. אילו היינו מתחנכים על ברכי האנגלית, היינו הרבה יותר מעורים קוראים ונקראים, ואופקינו המערביים היו פחות פרובינציאליים

שתי השפות חיוניות ליהודי וטוב לו גם לישראלי שישלוט ככל האפשר בשתיהן (או במקום אנגלית בשפה מערבית ענקית אחרת, אבל אם כבר כדאי להתמקד בשפה הבינלאומית של המערב בן זמננו). תחיית העברית המדוברת והיומיומית היא צעד מדהים בתחיית תרבותנו, והיא עוד הוכחה לסיסמת הרצל (שהיה כנראה בור בעברית) 'אם תרצו אין זו אגדה'

האם בדורנו, אנו הישראלים רוצים מספיק לצאת מן הפרובינציאליות העברית ולהכיר לעומק לאורך ולרוחב את הספרות וההגות המערבית ?  אי הכרת האנגלית לעומקה ולהנאת הקריאה המהירה היא למכשול להרחבה אמתית של האופקים ויציאה מן הפרובינציאליות. אם תרצו אין זו אגדה

הרצל אמר, ויש לנו מדינה

עכשיו בואו נקים עוד מדינה ליהודים. מדינת ישראל מחזיקה במאפיינים המפריעים ליהודים רבים. הבה נקים מדינה יהודית שנייה, שונה ומתוקנת כחפצנו

אולי גם היום נוכל לרכוש יחדיו אדמה או הסדר פדרטיבי ותהיה לנו טריטוריה נוספת בכדור הארץ של מדינת יהודים אחרת ואולי טובה יותר. תלוי בנו

הרצל אמר, וזו לא בדיחה: אם תרצו, אין זו אגדה