יהדות כתרבות

Archive for the ‘ספרות ושירה’ Category

מעניין להשוות את שימושנו והשענותנו החילונית על התרבות היהודית הישנה, זו הדתית של אבותינו, אל שימושם של היוונים, או אחרים בתרבות המערב בעקבותיהם, במיתולוגיה היוונית ואוצר המוטיבים שבה. האם נסתפק ברדוקציה של זיקתנו התרבותית אל היהדות בבחינת זיקה למיתולוגיה גרידא? אם הכוונה רק לכך שאין היא זיקה הטוענת לערך אמת 'מדעי' של תרבותנו הישנה, כאן ודאי יש דמיון. אם הכוונה לכך שאוצר הסיפורים והמונחים הישנים שגור על פינו, ואנו שואפים להיעזר בעולמו המטאפורי העשיר ככלי ביטוי סמלי ורב-דמיון ואסוציאציות בבואנו להוסיף שורה משלנו בשפת התרבות הנמשכית – גם כאן ודאי יש דמיון. אבל אינני חושב שאפשר להסתפק רק ביחס אל התרבות היהודית כמיתולוגיה גרידא. זוהי צורת חיים, זהו העבר החי של אבותינו ואמותינו, זהו עולם שלם של מנטאליות, טעמים, גישות וערכים – ולא רק 'סיפורים מן העבר' או מונחים סמליים נייטרליים. אפשר שכך גם ביחס לזיקה מערבית אל המיתולוגיה היוונית, אבל זו צריכה להיות זיקה חזקה, רגשית, עמוקה ורב-שימושית בכל מיני רבדים של הנפש והמנטאליות ולא רק שליפה טכנית של מונחים ואסוציאציות ממדף הספרים הישן.

מודעות פרסומת

אדריכל אחד, גדול האדריכלים, ציווהו הקיסר לבנות לו ארמון. מקץ עת ארוכה מאד הודיע האדריכל כי

לקרוא את המשך הרשומה «

כבר הופיעה רוח הקודש בבית מדרשנו החדש, ובתבנית דבריו הידועים של המשורר הלאומי, אף היא 

לקרוא את המשך הרשומה «

סיפורו של ר' נחמן מברסלב, מעשה במלך עניו, נושא עימו מסר מתוחכם למאמינים ולכופרים כאחד. הנה הטקסט עצמו:

http://breslev.eip.co.il/?key=53

לענייננו המסר נוגע לוילון עצמו, הוילון שמאחוריו מסתתר או לא, האלהים. האמת המוחלטת אמנם

לקרוא את המשך הרשומה «

יהדות המקרא מדגישה מאד את ערכה השלילי הקיצוני של עבודה זרה. אבל מדוע יקפיד האהאלהים על רליגיוזיות שיש בה

לקרוא את המשך הרשומה «

הקלטת \'הדרשה\' של יודקה מאת חיים הזז

יצירה קצרה זו הפכה לקלאסיקה, כי הזז שילב כאן בהצלחה טיעון אידיאולוגי רלבנטי ומציק, עם בדיון ספרותי המעצים ומחדד את הרעיון עצמו. טענתו של יודקה הגיבור פשוטה וקצרה: הציונות היא שלילת היהדות, התנערות והתנתקות מן לקרוא את המשך הרשומה «

שירי יהודה עמיחי חביבים על חובשי בתי המדרש הפלורליסטיים. הסיבה ברורה: שיריו רוויים אסוציאציות, רובן מפורשות, לערכים מסורתיים ספציפיים, ובה בעת מחדיר בהם עמיחי אמירה או קישור חילוני ואחר. מחד, יצירותיו ממחישות היטב המשכיות של שפת המסורת, וזאת מבלי להתחייב לתכנים המסורתיים עצמם, אלא אדרבה לתת בהם שינויים, התרסה או תגובה הבאה מתוך פרישה ונטישה של עולמם הפנימי הנורמטיבי. לעתים נדמה שזו מטרה פואטית מרכזית בשירתו: לחבר במכוון ביטויים ואסוציאציות נשגבות עם עולמו החילוני של היום יום.

האסוציאציות היהודיות הן דומיננטיות מאד אצל עמיחי, רובן מן המקרא וכך גם מאורח החיים הדתי היומיומי כמו התפילות והחגים. התייחסותו אובססיבית כלפי האלהים, וכך גם כלפי אביו במעין אישור פרודיאני ל'דמות האב' כמקור לאלהים, אך בעיקר על רקע אוטוביוגרפי מפורש של דתל"ש, שעברו הדתי נוכח בזכרונו את בית אביו.