יהדות כתרבות

אם היהדות היא דברי אלהים חיים, אדם לא יוכל להתעלם ממנה. אבל אם היהדות היא תרבות, אפשר לבחור תרבות אחרת. אם היהדות היא דת אמת, אז היא 'נכונה'. אבל אם היא אינה דת, היא לא נשפטת על פי האמת אלא על פי שימושה והתאמתה. אדם יצטרך לבחור את הגדרת יחסו כלפיה. האם הוא עדיין משייך עצמו אליה, או שהוא עוזב (או לא נכנס).

אשת לוט הביטה לאחוריה על העיר הנהפכת, והפכה בעצמה לנציב מלח. הנמשל הוא אנחנו. היהדות הישנה אבד עליה הכלח, משולה היא למלח, המשמר את המאכל לימים רבים, אלא שהוא מלוח ואבד טעמו הראשון. קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת בעמק הבכא. אבל אנו עצמנו נושאים את עברנו בלבנו ודמנו, וכל נטיעות שיצאו מאיתנו יהיו בדמותה של עיר האלהים הנעזבת. אבל אשת לוט לא יכלה לבנות את יהדותה החדשה מתוך חירות ופכחון קדימה. היא כל הזמן התבוננה מאחורי הכתף, אל עבר העבר הישן ומה הוא חושב עליה ועל כיוונה החדש. התבוננות כזו מסרסת את החדשנות הטהורה והופכת את היהדות החדשה לפולמוסנית, אופוזיציונית ולוחמנית כנגד עברה. אשת לוט הפכה למלח. היא לא התקדמה הלאה אף שרצתה לעשות זאת, כי מבטה היה אחורה וחששה היה מעברה. העבר היהודי הישן שלנו כמוהו כמלח: מיעוטו יפה לבישול החדש, ונותן בו את טעמו ואת רציפותו לאורך ימים. אבל המידה חייבת להישמר: הישן אינו יכול להפוך עיקרו הדומיננטי של התבשיל היהודי החדש, כי אז יאבד עלינו המלח ונתאבן כמותו. תרבותנו היהודית החדשה אם תתמקד לאחור בנקודות הפולמוס שלה מול היהדות הישנה, הפרימיטיבית – יהיה טעמה החדש מלוח, מלא מרירות וחמיצות כלפי עצם יהדותה. עלינו להסיר את הלוט מעל העתיד שלנו, ובעשותנו זאת להשתחרר מן השיעבוד הכפייתי להשוואתנו האופוזיציונית אל מול העבר, כדי שלא נהפוך לנציב מלח.

בתום חורבנה הנורא של יהדות אירופה, נאם אברהם יהושע השל בפני יהודים מהגרים כמותו, שהגיעו לחופיה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והתריע בפניהם על

לקרוא את המשך הרשומה «