בא חבקוק והעמידן על אחת, ולפניו הלא כבר בא מיכה והעמידן על שלוש: עשות משפט וצדקה וכו'. אפשר שיש כאן המחשה נפלאה לכך שלא כל אבולוציה היא קידמה ולא נסיגה, או שלא כל צמצום ותימצות איננו מחסיר את העיקר מן הספר. אבל אפשר שבעצם הצמצום חתר חבקוק לפרופורציה הנכונה לאמונה, כי העמידה על מילה אחת, ותחם אותה משני עבריה בשומרי הסף: אמונה לבדה לא סגי, אלא שיהיה קודם כל צדיק, שנאמר דרך ארץ קדמה לתורה. שנית, אמונה לבדה לא סגי אלא שתהיה מחייה וקשורה לחיים דוקא, שנאמר: וחי בהם ולא שימות בהם. בכלל צדק חבקוק שהאמונה זקוקה שיעמידוה, כי כרעיה תרנגולת.
יהדות כתרבות 
להשאיר תגובה