מי מבין השניים הבאים מצליח טוב יותר להסביר ולנסח את דבריו? – החוקר האקדמי או הלמדן הישיבתי? בעקבות
מאמרו של ד"ר שלמה טיקוצינסקי על פערי השפה ופערי החשיבה בין האקדמיה והישיבה (ראו בבלוג שלו: 'מנגד לעיר'), אפשר באמת ששפת המחקר האקדמי מסייעת להבהרה מושגית של רעיונות תורה ברמה גבוהה יותר מאשר שפתם המקורית של למדני תלמוד, כמו למשל בהגדרות של מטא-מערכת או כיו"ב טרמינולוגיות של המשגה תיאורטית או שאיבת קטגוריות ומינוחים מתחומי ידע מקצועיים שונים והשלכתם על חשיבה תלמודית. אולי כך למשל מתחום הפסיכולוגיה המקצועית: 'דיסוננס' כדוגמה. (='אין ולאו ורפיא בידיה'? זה עדיין לא זה).
ובכל אופן יש לא רק חן פנימי אלא גם משמעות מדוייקת בהקשרה המקורי למושגים השייכים ונובעים מתוך עולמה של תורה ולימודה, בשעה שמושגים אקדמיים עשויים להיות מורכבים לא פחות, מדוייקים ורגישים אולי אף יותר, אבל זרים להקשר ועל כן אולי מטילים על הרעיון התורני צורות חשיבה חדשות שלא היו בו מלכתחילה.
הדבר איננו מגרעת כאשר בחידושי תורה עסקינן, כמו בחידושיו המושגיים של הגאון ר' חיים מבריסק, שאדרבה – יסוד החידוש הוא לברכה ולהעמקה. ובכל אופן לא לכל המושגים והרעיונות החדשים נתכוון המשורר מלכתחילה, וזוהי התקפה על יומרת הקליעה לאמת של כל משנתו הפרשנית-חדשנית של אותו גאון.
על כל פנים, חן המקום וזכות ההתאמה הטבעית נסוכים על מושגי למדנות שנוצרו בעולמה של תורה, ואכן לעיתים קשים הם לתרגום מדוייק אל מחוץ להקשרם, ולא בגלל שהם עמוקים כשלעצמם אלא בגלל הקשרם והקונוטציות המקומיות הנלוות אליהן. דוגמאות: לא רק לכתחילה ודיעבד, אלא 'ממה נפשך', 'קושיא מיתרצא בחברתה', ואפילו 'צריך עיון'.
מלבד הנושא הלשוני, אפשר להעלות גם ספקולציות תרבותיות: נכון שהאקדמיה מאפשרת המשגות תיאורטיות שיטתיות ומדוייקות, ונכון במיוחד שהחשיפה לעולמות ידע ולמגוון מקצועות שונים מאפשרת הפרייה מושגית ושאילת מונחים מהכא להתם, אבל דוקא האילוצים התלמודיים לתרץ ולסנתז יחדיו מקורות שונים וסותרים כאילו הכל מסכימים לכל, גררו את עוסקי המקצוע הזה לעייל פילא בקופא דמחטא ואגב כך לדקדק בהבחנות כחוט השערה. לכן אף אם כבד הפה ומוגבלת היא הלשון, המשימה התורנית 'שלח את רעיוני ויעבדוני', היא שעמדה לאבותינו 'להחזיק ראש', לחוש בראשם ולעסוק בתורה לעומקה, אף כי לא לאמיתה.
יהדות כתרבות 
מרץ 16, 2012 בשעה 2:55 pm
הכל עניין של טרמינולוגיה. ללמדני הישיבות יש את השפה שלהם שאינה בהכרח ענייה יותר מזו של האקדמיה.
מה שחשוב בסופו של עניין, זה אם השפה הובנה ע״י השומעים.