יהדות כתרבות

אגדה סינית

Posted on: דצמבר 21, 2010

אדריכל אחד, גדול האדריכלים, ציווהו הקיסר לבנות לו ארמון. מקץ עת ארוכה מאד הודיע האדריכל כי

נשלם מעשה הארמון. בא הקיסר לראותו. הכניסהו האדריכל לחדרו, פרש לפניו גליון נייר גדול והראהו ציור הארמון על הנייר. השתומם הקיסר ורגז מאד, ולאדריכל אמר: יען כי היתלת בי, אצווה מיד להתיז את ראשך. ניגש האדריכל אל הציור, פתח את שער הארמון, נכנס פנימה, ואת השער סגר מאחוריו. מאז לא נתגלה עוד ולא שב איש לראותו.

יפה היא המעשייה, ויש לה מקבילות יהודיות מעניינות – ממשל האריסים של חז"ל או משל חיגר ופיסח החז"לי ומדרשים דומים נוספים, ועד לסיפור צו המלך לשני האומנים והתקנת הראי שביניהם בסיפור המעשייה של ר' נחמן מברסלב.  אבל מדוע לא תזכה האגדה הסינית הזו לכל שלל הפירושים והדיונים היהודיים שזכו לה המקבילת היהודיות? האם יהדותה של אגדה היא המצדיקה דיון ופירוש של יהודים? והאם הופעת האגדה הסינית ב'החיים כמשל' של פנחס שדה (עמ' 12) גאלה אותה מטומאת הגויים ושחררה בה את הניצוץ היהודי החסר? מי יעלה בהר ה' ומי יגור במקום קודשו? שאו שערים ראשיכם, ויבא גוי צדיק שומר אמונים.

ברור כי יהדותו של מקור היא עניין לנו. אנו מחפשים לעדור בערוגתנו שלנו ולא להיות אריסים הזורעים וחורשים באדמותיהם של אחרים, כי כך, דבר מן הדברים איננו שלנו. זהו רצון מוצדק בבעלות על התרבות, בשייכות אישית – בקפיטליזם ורכושנות תרבותית, כי אלהי הקפיטליסט הוא המטבע, ואלהיו של איש התרבות היא התרבות. אלהים צריך להיות שלי, בבחינת זה אלי ואנוהו, אלוהי אבי וארוממנהו. את ארמוננו שלנו אנו רוצים לבנות, ובתוכו אנו רוצים לגור, שבתי בבית ה' כל ימי חיי. לכן האדריכל פותח את שער הארמון שהוא צייר, נכנס ונעלם בתוכו. 

2 תגובות to "אגדה סינית"

הי ציון,
הפעם לא הבנתי. כוונתך שיהודים אמורים להסתגר בטקסט היהודי? האם היתה קיימת תקופה בהיסטוריה היהודית שסגירות כזאת אכן התקיימה? האם אכן קיים "טקסט יהודי טהור"?
בברכת אריסים, עפרה

עפרה
תודה לתגובתך. אין כוונתי שיהודים יסתגרו בשלהם. האריס מביא מזמרת הארץ בכליו, וגם ביתו פורח. אבל דבר בשם אומרו מביא גאולה לתרבות כי יש בעלות וזיקה שונה לכל מכלול או מערכת תרבותית, ואדם בוחר לאיזה מכלול (או מכלולים) הוא 'שייך' יותר. טקסט יהודי 'טהור' הוא פיקציה, אבל טקסט יהודי למחצה שליש ורביע – אכן קיים, ויש הבדל בינו לבין טקסט סיני זר. אין כאן שום היררכיה בעומקו או איכותו של התוכן אבל יש כאן חלוקת בעלות והשתייכות. אולי אני טועה, אבל קפיטליזם תרבותי מאפשר זיקה נפשית אליה ומגביר הן את הפרודוקטיביות של הפועלים והן את תחושתם כי את עצמם הם בונים בבחינת אל תקרי בניך אלא בוניך. קנאת תרבות תרבה חכמה.
בברכת הפרח בגני, ציון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: